במקומות רבים בתנ"ך נמצא השם ערבה לאזורים שונים לאורך הבקעה המשתרעת ממפרץ אילת בדרום ועד לים כנרת בצפון . גם ים המלח עצמו מכונה לעתים בתנ"ך בשם ים הערבה ( כגון בדברים ג , יז ; ב י הושע ג , טז ובמקומות אחרים . ( המשותף לכל אלה הוא הנוף המיוחד המאפיין את כל הבקעה הזאת t יש בה עירוב של שטחים ירוקים משובבי עין ולב לעומת אזורים יבשים וצחיחים לחלוטין . עובדה זו בולטת לעין כאשר צופים על פני הבקעה מרכסי ההרים הנמצאים משני צדיה . נראה לי , שהעירוב הבולט הזה הוא הרקע לכינוי ערבה לכל הבקעה הזאת . בין האזורים הצחיחים , הנקיים מכל צמח , בולטים בערבה שטחי המלחות , שהמלח המצטבר על פניהם אינו מאפשר גידולם של צמחים כל שהם . אכן , אנו רואים במקרא גם את המלחה כחלק מן הערבה : "מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח , אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה" ( איוב לט , ה-ח "והיה כערער בערבה ולא יראה כי-יבוא טוב ושכן חרריס במדבר ארץ מלחה ולא תשב " . ( ירמיהו יז , ו . ( על ה"ערער בערבה" נתעכב שוב בהמשך הספר . כאן נשים לב לכעין הקבלה הנראית פה בין ערבה ומדבר . גם במקומות אחרים במקרא ניתן לראות הקבלה כזאת , ומסתבר כי המ...
אל הספר