פרק שביעי מישחק ושירה

הבא לדון במקורותיה של הפילוסופיה היוונית וסמיכותם אצל תחרות של חכמה סאקראלית קדומה , על כורחו הוא מהלך תמיד על פרשת הגבולים שבין ניסוחים דתיים פילוסופיים ובין פסוקים פיוטיים . לפיכך ראוי להידרש לטיבה של היצירה הפיוטית בבחינה אחת . שאלה זו עיקר היא בכל הסתכלות בזיקתם של מישחק ותרבות . שהרי דומה , שהדת , המדע , המשפט , המלחמה והמדינה מקפחים והולכים בצורותיה המפותחות של החברה את קשריהם לעולם המישהק , שהיו משופעים בהם בשלבי התרבות הקדומים , ואילו השירה , שנולדה בביתו של המישחק , אינה יוצאת מגדרו . Poiesis פעולת מישחק היא . חיותה בבית שעשועיו של הרוה , בעולם לעצמה , שהוא יציר הרוח . שם שונו פני הדברים מן 'החיים הרגילים , ' ולא קשר היגיון קשריהם . אם אתה רואה את גדרו של כובד ראש במה שניתן לביטוי חתור בלשון החיים שבהקיץ , לא תגיע השירה לעולם לגדר זו . עמידתה מחוץ לגדר זו , בחלקת בראשית זו . שהיא ביתם של הילד , הנפש , החיה , פרא האדם והחוזה , בתחום החלום , עליית נשמה , התפשטות החושים והצחוק . אין אדם עומד על דברי שירה אלא אם כן עטה נשמת ילד ככתונת קסמים והוציא הכמת איש מפני חכמת תינוק . אין לד...  אל הספר