כו. בין הדמות למתכונת

' בספר הנחלים' ( יב : ( 90-11 הוא המחזור הקרוב ביותר מבחינת הזמן והאווירה לפואמות של ראשית שנות החמישים . מותר אף לראות בו מעין המשך של חלקו השני של 'משא ונבל , ' שגם הוא הוכתר בכותרת 'מן ספר נחלים . ' הנושא הוא אותו נושא לכאורה ו נושא הכפיל והבבואה . המשורר בוחן את עצמו כאדם הניבט אל בבואתו הנשקפת ממי הנחל . הבבואה שבנחל 'אמתית' יותר מזו הנשקפת מן הראי , מפני שהיא טבועה בחומר מפכה , זורם , דומה לחיים בתנועתם המתמדת . יתרה מזו , האדם יכול לרדת לתוכה , לטבול בה , כלומר להיכנס אל תוך הזרימה החיה . אמנם אז היא נשברת לרסיסים ; רק ריחוק מסוים מן החוויה הזורמת מאפשר הבטה בוחנת בה . כבר בכך מסתמנת סתירה מהותית כלשהי , שאף כי כבר נרמזה בשירים מוקדמים יותר , הרי היא מפותחת עתה בממדים שלא היו כמוהם עד כה . זאת הסתירה העומדת לתפוס עתה את מקומה של הסתירה הפשוטה יותר בין השליחות לחיים האישיים , בין המשא לנבל : ההתרחקות מן החיים כצו הגורל הקיומי וכתנאי להתבוננות מפוכחת בחיים , והשאיפה הבלתי מתכלה לחדור אל תוך חומר החיים , להכות בו גלים , לטבול במעמקיו הגועשים . הפרק הראשון של 'בספר הנחלים' עומד בעיק...  אל הספר
מוסד ביאליק