ש רתוק הערבית ובן גוריון , להרחבת פעלו קשרי במרץ הסוכנות , בעזרת היהודית המחלקה עם התושבים הערבים בארץ ישראל ובמדינות השכנות . בשיחות עם מנהיגים ערבים הם דנו גם כאפשרות להסכם יהודי ערבי . שרתוק היה ספקן בעניין זה . לדעתו הסכם יתאפשר רק בשעה שהיהודים יהיו לכוח של ממש בארץ ישראל ואז ישלימו הערבים עם המציאות . כעת אין לערבים אינטרס להסכם עם היהודים , וליהודים אין מה להציע . אפילו ההצעה לשלטון עצמי המבוסס על פריטט , הצעה שאימצה תנועת הפועלים , אינה מבטיחה לערבים שיפור במעמדם ואינה עונה על תביעתם לכונן את ארץ ישראל למדינה ערבית . אף על פי כן ביקש שרתוק להעמיק את היכרותו עם הכוחות הפוליטיים בקרב הערבים . כבר אז חתר להסכם עם הכוח המרכזי המוסלמי במזרח התיכון ודחה הצעות לבסס את המדיניות הציונית על ברית עם הכוחות הלא מוסלמיים כגון המרוניטים בלבנון , כפי שהסתייג בשעתו מן הניסיונות לכרות ברית עם האופוזיציה למופתי . מגמה זאת מצאה את ביטויה גם בעמדתו בשאלת הבחירות לעיריית ירושלים . בירושלים היה רגב של תושבים יהודים , אולם הם היו רק שליש מהבוחרים , גם מפני שרק נתיני ארץ ישראל משלמי המסים יכלו לבחור ....
אל הספר