ד. בחירת הרצוג לקדנציה שנייה בימים של אלימות ומחלוקת פנימית, 1988

<_" ,: ? חמש השנים הראשונות לנשיאותו זכה הרצוג rrr להוקרתה של רוב המערכת הפוליטית כזכות פעילויותיו ועמדותיו . התנגדותו התקיפה לתנועות קיצוניות , כתנועת כך , סייעה לו לגבש את תמיכת רוב התנועות הפוליטיות המרכזיות וגם של הליכוד . בינואר 1988 הודיע הרצוג ליושב ראש הכנסת הלל , לראש הממשלה שמיר , לממלא מקום ראש הממשלה פרס ולאישים אחרים על כוונתו להעמיד את עצמו שוב לבחירות לנשיאות בפברואר . 1988 ראוי לציין כי לא היה זה מקובל להעמיד מועמד לנשיאות מול נשיא מכהן . סיעות האופוזיציה נמנעו מלהעמיד מועמד לנשיאות נגד כן צכי כ 1957 וב ל 196 ונגד שזר ב , 1968 על אחת כמה וכמה שלא היה לכך מקום ב 1988 כעת שכיהנה ממשלת אחדות לאומית . חבר הכנסת רפי אדרי ארגן רשימה של 29 חברי כנסת כדי שיגישו את מועמדותו של הרצוג לכהונה שנייה . חברי הכנסת האלה ייצגו סיעות שכללו 101 מחברי הכנסת " . ב 23 בפברואר 1988 התקיימו הבחירות לנשיאות . הרצוג היה המועמד היחיד והוא נבחר ברוב של 82 נגד , 18 שני חברי כנסת נמנעו וקול אחד נפסל - ' " . ב 9 במאי התכנסה הכנסת לישיבה מיוחדת לצורך השבעתו של הרצוג לכהונה שנייה . כדבריו ל ^ יכ...  אל הספר
ישראל. ארכיון המדינה