הבשמים נמנו עם מוצרי היוקרה בעולם העתיק . חשיבותם הרבה נובעת מן השימוש הרב גוני בהם . בראש ובראשונה הם שימשו בפולחן , כפי שמתואר במקרא : 'ואתה קח לך בשמים ראש , מר ךרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמישים ומאתים , וקנה בשם חמישים ומאתים . וקרה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין . ועשית אותו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח , שמן משחת קדש יהיה' ( שמות ל כג-כה . ( הבשמים שימשו גם לצרכים קוסמטיים של התייפות והנאה והם אף הונחו במערות קבורה משפחתיות . במערות קבורה משפחתיות ששימשו עשרות שנים נזקקו לבשמים הן במנחות קבורה הן להפגת ריחות הריקבון אשר עלו מן הגוויות , שכן לעתים נכנסו למערת הקבורה לצורך קבורת מתים נוספים . ביטוי לנוהג זה מופיע בתיאור קבורתו של אסא מלך יהודה : 'ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד , וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מךקחים במרקחת מעשה' ( דברי הימים ב , טז יד . ( השיטה המקובלת ביותר להפקת הבושם הייתה בהשריה חמה . תחילה השרו את חלקי הצמח או השרף בשמן מעובד אשר חומם . התערובת המחוממת עמדה ימים מספר , ומדי פעם בחשו את השמן , סיננו את הצמחים שנחלטו , והוסיפו חדשים . לאחר שנספ...
אל הספר