בשנת 1812 נמשך המצב הכלכלי הקשה באוסטריה . המלחמה עם נפוליאון גבתה מחיר כבד מן האוכלוסייה האוסטרית . הקיסר האוסטרי לא חדל לחמש את צבאו לקראת המלחמה הבאה . הוא כפה על אזרחיו מלווה מלחמה . ערך הכסף ירד ורבים איבדו את נכסיהם . גם בטהובן , שקיווה להמשך המענק שהובטח לו , סבל קשות מן המצב . רק הארכידוכס רודולף , שהיה בווינה , התמיד בהתחייבותו ושילם לבטהובן את חלקו . הנסיך לובקוביץ נפגע כלכלית ועיכב את חלקו במענק ואילו הנסיך קינסקי היה מגויס לצבא האוסטרי והקשר עמו נותק . עצב רב חווה בטהובן בשל כל המתרחש , אך זו לא הייתה הסיבה היחידה למצבו . חירשותו הלכה וגברה והוא ניתק מגע עם ידידיו . הוא הפסיק להופיע באירועים פומביים כפסנתרן , אף לא בסלונים הפרטיים . את מקומו תפסו בני הדור החדש ועליהם נמנו הברונית דורותיאה ארטמן ותלמידו הצעיר קרל צ'רני בן העשרים ואחת . הם נשאו לכל מקום את יצירותיו של מורם הגדול . הם הכירו כל יצירה חדשה לפסנתר שחיבר המאסטרו והשמיעו אותה בכל מקום שהגיעו אליו . המשורר תאודור קרנר ( Koerner ( כתב להוריו ב 15 בפברואר על קונצרט צדקה שאורגן על ידי נשות אצולה , ובו הופיע קרל צ'רני ...
אל הספר