בפסוקים א-ו , יג-יח מופיעות החכמה והכסילות כבעלות בית , המזמינות אליהן אורחים . פסוקים ז-ט , יא-יב קוטעים את הרצף , ויש להניח שהם תוספת מאוחרת . פסוקים ז-ט עוסקים בשני טיפוסים של בני-אדם : הלץ והחכם , המזוהים עם הרשע והצדיק . שני טיפוסים אלה חוזרים ומופי עים בתחילת הקובץ השני של ספר משלי , בפרק י , ויש להניח שבמקורם עמדו בראש קובץ זה . פסוק יא ממשיך מבחינה עניינית את פסוק ו , ומקומו אחריו . פסוק י , "ונחלת חכמה יךאת ה' ודעת קדשים בינה , " מהווה סיום יפה לקובץ הראשון , שפתח באמירה הנרדפת "יךאת ה' ראשית דעת " ( א , ז , ( ומקומו ההולם הוא בסוף פרק ט . ? בפרק זה אנו מוצאים קווים משותפים רבים עם נאומי החכמה בפרקים א ו ח , הבאים לביטוי בפרטים הבאים : פנייה לעוברים ולשבים , המוטיב של שכר ועונש וקשרים לשוניים , כגון במונחים "המיה , " קרת . " אך בעוד שבפ רקים א ו-ח מופיעה החכמה כנביא המטיף במקום ציבורי פתוח ( השווה א , כ-כא ; ח , א-ג , ( תיאור החכמה כאן קרוב יותר לדמות האשה הזרה ( ראה ז , י ואילך ? . ( דמות החכמה בפרק זה מזכירה גם את הדרי שות החוזרות והנשנות של המורה החכם בקובץ הראשון של ספר...
אל הספר