פרק זה הוא נאום פרידה צוואה של יהושע הזקן על סף מותו . הנאום , שלשונו דויטרונומיסטית מובהקת , משתלב במסורת הספרותית הדויטרונומיסטית של צוואות מנהיגים בסיומן של תקופות : רוב מניינו ובניינו של ספר דברים הוא נאום סיכום וסיום של משה ; לנאום שמואל , שאף בו סקירה היסטורית ואחריה ברכה וקללה המותנות בהתנהגות העם , ראה שמואל א יב . דוד אינו מצווה לעם כי אם לשלמה בנו , ואף בנאומו ברכה מותנית ( מלכים א ב , א ז ? . ( תקופת יהושע נפתחה בנאום ה ' הדובר אליו ( א , ב-ט , ( ובו ברכה המותנית בנאמנות למצוות , לספר התורה ( שם , ז-ח ;( נאום יהושע חותם את המעגל בדרישה דומה ( פסוק ו ? . ( פרקנו יוצא מן ההנחה שה ' הניח לישראל מאויביהם ( א , ( וכי הבטחתו הוגשמה במלואה ( יד , והשווה כא , מא-מג ; כב , ד . ( קיומם של "הגוים הנשארים " ( ד ) אינו עומד בסתירה למילוי ההבטחה . נחלתם כבר חולקה לבני ישראל ( ד , ( ללמדך שהורשתם מובטחת , בתנאי שבני ישראל לא ידבקו בהם ( פסוקים ז , יב-יג ? . ( הנחתו של פרקנו עולה בקנה אחד עם תפיסת פרק יג : ה ' מודיע ליהושע הזקן והבא בימים ( א ) כי את הארץ הנשארת יוריש מפני בני ישראל , לפיכך...
אל הספר