פסקה זו קוטעת במכוון את תיאור נחלת יהודה . היא שובצה בלבו של התיאור הטריטוריאלי כדי לשוב ולהדגיש את חשיבותו של כלב ואת חשיבות כיבושיהם של כלב ועתניאל , שהוצגו בהנגדה לכיבושי יהושע . הסיפור כאן הוא המשכו של הסיפור שהובא לעיל , בפרק יד , ו-יד . שם הובטחה חברון לכלב בשכר נאמנותו לאלוהי ישראל , ואילו כאן מסופר כיצד מימש כלב את זכותו , וכיצד עלה בידו להשתלט על הנחלה שהובטחה לו . שם ביקש כלב את "ההר הזה" וקיבל את חברון , ואילו כאן נזכרת ההבטחה לתת לו את חברון , אבל מסופר גם שהוא לחם בדביר , ואחיו עתניאל כבשה , עניין שלא נזכר בפרק יד . פיצול הסיפור לשניים נובע מטעמים ספרותיים אידיאולוגיים , ותכליתו לשוב ולהדגיש הן את הישגיהם של הגיבורים היהודאים בעת כיבוש הארץ והן את העובדה שכלב הוא חלק בלתי נפרד מיהודה ( ראה בהרחבה לעיל , במבוא לפרק יד , ו-יד ? . ( מקבילה כמעט מילולית לפסקה הנדונה באה בספר שופטים א , י-טו , כ ( ראה טבלה בעמ' . ( 147 בספר שופטים מיוחס כיבושה של חברון ליהודה , אך ברור שזהו עיבוד שנערך בידי מחבר ב של ספר שופטים . שיבוצה של מסורת כלבית זו בספר שופטים א מלמד , שהיא הועלתה על הכת...
אל הספר