פנים עמומות של יופי הפוקדות את העולם , פנים זוהרות של יופי , זוהרות מדי למראה , מקום שם כוכבים משמים אובדים — שם , רק שם למענך יהיה שלום בחיקך . יופי , פנים עצובות של יופי , של סוד של פלא , מה פשר החלומות לאנשים ממלמלים הזועקים באין כוח מעבר לרעם דורות נשחקים לעפר , לגרגרי עפר . פיונה מקלוד זה היה בכפר , רחוק מן הבית , הרחק מבית האומנה שלי , בלילה חשוך של יום ראשון . הדרך התפתלה מהבקתה שלנו במעלה ערוץ הנחל המסולע , חלפה על פני שדות חיטה ותירס והמשיכה , עד שיכולנו לשמוע במעומעם מעבר לשדות לחן קצבי של שיר , רך , מלהיב , מלא עוצמה , שגבר וגווע לסירוגין בעצבות . הייתי אז מורה שזה מקרוב הגיע מן המזרח לבית ספר כפרי ומעולם לא ראה מפגש התעוררות דתית של הכושים בדרום . אצלנו בברקשייר שבמסצ'וסטס לא היינו , אמנם , נוקשים ורשמיים כמו שהיו האנשים בסאפוק בימים עברו , אך היינו שקטים ומאופקים מאוד ואינני יודע מה היה קורה שם באותם בקרים בהירים של יום השבת , אילו מישהו היה קורע את הדרשה בצווחה פראית , או קוטע את התפילה הארוכה באמירת " אמן" קולנית . לכן , ככל שהתקרבתי אל הכפר
אל הספר