הו מים , זועק בחול קולו של לבי , זועק כל הלילה זעקה עגומה , אני שוכב ומקשיב , ואיני מבין קולו של לבי בצד חזי או קולו של הים , הו מים , זועקים למנוחה , האם זה אני ? כל הלילה זועקים אלי המים . מים ללא מנוח , לעולם לא תהיה מנוחה עד שישקע הירח האחרון ותיכשל הגאות האחרונה , והאש של הקץ תתחיל לבעור במערב ; והלב יתעייף ויתהה ויזעק כמו הים , זועק כל חייו ללא תכלית , כמו שהמים זועקים אלי כל הלילה . ארתור סיימונס ביני לבין העולם האחר עומדת תמיד שאלה שאינה נשאלת : אחדים אינם שואלים בשל אנינות רגשותיהם , אחרים בשל הקושי בניסוחה הנכון . אבל כולם מרפרפים סביבה . הם פונים אלי במין דרך הססנית למחצה , מתבוננים בי בסקרנות או ברחמנות , ואז , במקום לשאול ישירות : " איך זה להיות בעיה " ? הם אומרים : " אני מכיר שחום עור נפלא אחד בעירי ; או , אני נלחמתי במכניקסוויל ; או , האין הזוועות בדרום מרתיחות את דמך " ? לכל אלה אני מחייך , או מתעניין , או מוריד את הרתיחה לבעבוע , הכול על פי הנסיבות . לשאלה האמיתית , " איך זה להיות בעיה " ? אני משיב רק לעתים רחוקות .
אל הספר