פרק ראשון לדמיין לידה של עם

המטפורה של לידה לאומית היא ככל הנראה המטפורה הדומיננטית ביותר בביוגרפיות לאומיות , מימי קדם ועד זמננו אנו . למעשה , האנשה זו חזקה כל כך עד שאנו נוטים לשכוח שעמים אינם נולדים פשוטו כמשמעו , אלא מדומיינים במונחים אלה . אלא שלכל עם סיפור לידה , או סיפורי לידה , המיוחדים לו . ספר שמות מציע ייצוג מורכב ומרתק של הולדת עם ישראל , התואם את העיצוב הראשוני של התוואי הלאומי בספר בראשית . פסוקי הפתיחה של שמות פרק א מבהירים שהבטחותיו החוזרות ונשנות של אלוהים לאברהם , ליצחק וליעקב - תמונות הבשורה הלאומיות הגדולות של ספר בראשית - מתגשמות סוף סוף . צאצאיו של יעקב , ששמותיהם מפורטים ברוב רושם , מתרבים בקצב מדהים , והופכים לעם "רב : " עם "בני ישראל . " י "ישראל" הוא כאן לראשונה לא רק שמו השני , הנשגב של יעקב , אלא שמה הקיבוצי של קהילה מתהווה ה " ממלאת" את הארץ . אבל אז מתגלה שגם הנבואה האפלה יותר של האל , בברית בין הבתרים , מתגשמת : עם ישראל נולד בגלות ממושכת , על רקע העבדות לפרעה . ייצוג הולדתו של עם אינו עניין של מה בכך . טענתי היא שבמקרה זה , האנשת העם מתאפשרת בסיוע שזירתן של שתי ביוגרפיות : הסיפור ע...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד