ובקר , כשהרועה הוא הממונה על העדרים , הוא הנוהג בם והוא הדואג להם . ראש המשפחה או השבט כונה בדרך השאלה , ובעצם ללא הפש טה - רועה ; ציון בלבד , ולא מושג . 2 ? . השם הזה השתרש בדיבור , ותוקפו לא פג גם בת נאים אחרים בחברות מפותחות ומורכבות יותר , עד שהיה שם נרדף למנהיג ולמלך . כך היה בארצות הקדם , בישראל ביוון וברומי -, בתקופות המלכות הפרוטו היסטורית וכך - בדורות הבאים בתולדות האדם . רועה - ראש לכל כשומר על העדר או כמגן על העם מאויב חיצוני , ואחר כך - מי שאמור לעשות משפט וצדקה בתוך העדר ולהגן על החלשים . מרועה צאן לרועה העם . השם רועה לראש השבט היה לכאורה ידוע כבר לשבטי העברים הנודדים . על משה לא נאמר אמנם בגלוי , כי נצטווה להיות מנהיג רועה , אך הדבר נרמז ברעיית צאן יתרו "אחר המךבר" ( שמות נ , א , ( בהוצאת מים מן הסלע לבני השבטים הצמאים ( במדבר כ , א-יד , ( ובעיקר בסיפור הסמכת יהושע למנהיג ( במדבר כז , יז . ( משם משתמע , כי הרעייה אינה סגולה ייחודית של הנהנת משה . אולם בספרות המקרא שלאחר מכן נחשב משה בפירוש לרועה : "רעי צאנו" ( ישעיה סג , יא , ( "נחית כצאן ע 13 ך ביד מ # ה ןאהרן" ( תהלי...
אל הספר