לאחר דיכוי מרד אבשלום ותוך כדי הכנותיו לבסס את שובו לשלטון , הבין דוד , כי עליו לשנות מעט ממדיניותו העל שבטית ולפייס את שבט יהודה , שתמך במלוא עוצמתו באבשלום המורד . דוד שלח אפוא את צדוק ואבןתר לפייס את שבט יהודה ולבשר לעמשא בן יתר שר צבא יהודה על כוונתו של דוד למנותו כשר צבא לכלל ישראל תחת יואב . עוד הניח דוד לבני יהודה למהר ולרדת לקראתו אל הירדן ולהעבירנו בו . למחווה זו היתה משמעות פוליטית מרחיקת לכת , שכן היא סימלה את העדפתו של שבט יהודה בהחזרת המלך לכס מלכותו . אבל דווקא החזרת הגלגל לאחור , באופן מופגן ומנקר עיניים , הביאה להתמרמרות מחודשת , והפעם מן הצד שכנגד : שבטי ישראל הצפוניים נמצאו נפגעים ונזופים . הם נמלאו חששות מפני שינוי האיזון במדיניות השבטית של דוד , שהסתמן במשלחת ששלח דוד דווקא אל אנשי יהודה , במינוי עמשא לשר צבא , ובמיוחד בכך , שהמלך הניח לבני יהודה ל"גנבו" ולהעבירו את הירדן בעת שובו לכס ממלכתו . דומה שהמלך איבד את השליטה על ההתרחשויות , והמתיחות השבטית והבין גושית משכבר הימים מצאה לה פורקן בחילופי ההאשמות הקנטרניים בין ראשי שבטי ישראל לראשי בית יהודה . ? בפרק יט מתוא...
אל הספר