המשפט המבוים , שהאשה החכמה מתקוע הציגה בהוראת יואב לפני המלך דוד , דומה מבחינת דפוסו לשני משפטים מבוימים אחרים : למשפט האיש העשיר שנזל את כבשת הרש ( לעיל , פרק יב ) ולמשפט שומר השבוי , שהניח לו להימלט ( מלכים א כ . ( הצד השווה במקרים אלה הוא העמדת מקרה בדוי לפני מלך ישראל . המלך חורץ משפט במקרה הבדוי , ומציג המשפט מצביע על אנאלוגיה שבין המקרה הבדוי ובין התנהגות המלך . בכל המקרים פסק המלך כפי שקיווה מציג המשפט , ובכך הניח להוכיחו על התנהגותו . במקרה של גוזל כבשת הרש נמתחה ביקורת על דוד בעניין מוסרי - חטאו החמור בפרשת בת שבע ואוריה ; במקרה של שומר השבוי כוונה הביקורת כנגד מדיניותו של אחאב כלפי ארם ; במקרה של האשה מתקוע הביקורת היא סמויה יותר , וכוונתה להתריע על כי דוד הזניח את נושא העמדת יורש לכיסאו , שינהיג את העם . ? דמיון אחר עולה מהשוואת היחידה הסיפורית שלפנינו אל נאום אביגיל לפני דוד ( שמואל א כה ) ואל נאום האשה מאבל בית מעכה לפני יואב ( שמואל ב כ . ( בכל שלושת המקרים פונה אשה חכמה אל רשות עליונה בדברי חוכמה ושכנוע ומצליחה להשיג חנינה עבור יחיד או ציבור ? . היחידה נפתחת , ככל הנראה ...
אל הספר