תיאור המאורע בים סוף נשתמר בשני נוסחים - נוסח פרוזאי ונוסח שירי - כמוהו כתיאור מלחמת דבורה וברק ביבין ובסיסרא ( שופטים ד-ה . ( הסיפור מוסר את מהלך המאורעות בסדר הגיוני : רדיפת המצרים , קריעת ים סוף , מעבר בני ישראל בחרבה וטביעת המצרים . ואילו השירה מקדימה את המאוחר : היא פותחת בטביעת המצרים ( ג-ו ) ורק אחר כך מצ-, יינת את רדיפת המצרים אחר בני ישראל ( ט , ( ושוב חוזרת על טביעת המצרים ( י-יא ) שבה פתחה . שינוי זה נובע מאופיה הספונטאני של השירה , המציינת את המאורע המרכזי ואת שיאו . מלבד דרכי התיאור של המאורע וההבדל שבין פרוזה לשירה יש גם הבדלים ענייניים ביניהם . בסיפור תופס משה מקום מרכזי במהלך המאורעות - בקיעת סוף ושיבת המים על המצרים נעשו במטהו ; ואילו בשירה אין זכר למשה . בסיפור תופס את המקום המרכזי מעבר בני ישראל בים סוף ; ואילו בשירה הדגש הוא בטביעת המצרים , ואין זכר למעבר בני ישראל . הבדלים אלה מלמדים על מגמות תיאולוגיות שונות אצל מחבר הסיפור ומחבר השירה . אחרי שירת הים נאמר כי , " מךןם הנביאה ^ חות אסרן '' ענתה לנשים המחוללות . "שירו לה' כי גאה גאה סוס לרכבו רמה בים" ( כ-כא . ( יש...
אל הספר