לפרק זה שתי מטרות : להציג דרכי התקשרות ורשתות תקשורת בתקופה השבטית ובתקופת המלוכה להציג כיצד אפשר לזהות מאפיינים של המבנה החברתי והיחסים החברתיים בכל תקופה על פי השתקפותם במערכת התקשורת . בתקופה השבטית שימש קול השופר אות מוסכם להזעקת הלוחמים למקום ריכוז . במקום זה , שהיה בדרך כלל בשער העיר , נערכה התארגנות לקראת הקרב הצפוי . כך מסופר על אהוד בן גרא ( שופ' ג , ( 27 ובמיוחד על גדעון ( שופ' ו . ( 34 דפוס תקשורת זה נבע מן המבנה החברתי של עם ישראל בתקופה השבטית . מבנה שבטי מתאפיין , בין היתר , בהעדר שלטון מרכזי קבוע ובהעדר מסגרת של צבא קבע או של חיל מצב המסוגל להתייצב בכל עת ומיד אל מול סכנת מלחמה . משום כך נהגו מנהיגי השבט , לבדם או בשותפות עם מנהיגי שבטים אחרים , לקרוא ללוחמים באמצעות תקיעה בשופר . אמצעים קוליים-אינסטרומנטליים , כגון שופר או חצוצרה , מוגבלים ביכולתם להעביר מסר , ולכן הם שימשו רק על פי סימנים מוסכמים בין המוען לנמען . הכול ידעו כי תקיעה כשופר היא אות למצב של מלחמה וקריאה להתכנסות הלוחמים . התקיעה הייתה מותרת רק למנהיג . כך היה אצל אהוד בן גרא ואצל גדעון , ובמלחמה נגד סיסרא...
אל הספר