' אני דוחפת את עצמי קדימה על יד 1 הזעם' — אנג'לה הנכה הדוחפת עצמה בכיסא גלגלים בסמסה באסקונה . והפעם הצליח ; שוכב ונושם בכבדות לרגליו הסלע המנוצח . האור איננו מתוק ואיננו מר השמים מעל תפלים מותכים ללא עננים לא אומרים כלום האופק עופרת צרפי הזמן אינם לוחשים יותר . אין ריחות השמש פושרת האבן איבדה את עולה ומה עכשיו ? הוא משועמם הוא מתרומם לדחוף את האבן כלפי מסה להתחיל הכל מבראשית . ק . א . ברטינ סיזיפוס
אל הספר