ה"אני" השירי של כיאליק . הקביעה של סדן שצוטטה לעיל עשויה לשמש גם כפתח לדיון בגורם השני לאי-ההתקבלות של "שירי העם" של ביאליק : מה שנתפס בעיני הקוראים כמעבר מן השירה הפרסונלית אל השירה האפרסונלית . מירון , בסיכום מאמרו "ללא מראי-מקומות : הקדמה 'תמימה' לשירת ביאליק , " עומד על ארבעה חידושים עקרוניים שחידש ביאליק בשירה העברית . החידוש הראשון , הגדול והמכריע , הוא לדעתו - [ ... ] יצירת הזהות של 'האני , ' של האדם היחיד , כיישות המרכזית בתרבות הספרותית שלנו . עד לביאליק לא היה 'האני' בעל נוכחות איתנה בספרות העברית - לא בשירה ולא בפרוזה [ .... ] ביאליק , שהכניס , לא במקרה , את הזיאנר האוטוביוגרפי לשירה , הוא אשר הפך את ההווייה הפנימית של היחיד לזירה המכרעת של ההתרחשות ( יחד עם יוצרים בולטים אחרים , כגון מ . ! . פיירברג ומ . י . ברדיצ'בסקי ) והעמידה במרכז התרבות העברית החדשה . ( מירון , ( 529 ; 1993 טן ה"אני" אל ה"לא אני . " הפנייה של ביאליק אל החומרים של השירה העממית היידית נתפסה כנסיגה מן השירה הפרסונלית ושיבה לשירה אפרסונלית . בניגוד לשירי החטיבה הלירית שלו , ביאליק לא הציב במוקד '' שירי העם...
אל הספר