לסיום: "והדרך עודנה נפקחת לארך"

שינוי תובע אומץ מסיבות רבות ושונות , בעיקר אם יש לאדם הצועד בדרך הבנה או מודעות לכך שהוא מצוי בדרך של שינוי . חלק ממורי המורים שאת סיפוריהם שמענו בחרו כדרך האחרת באומץ רב , ונכנסו לצעוד בה גם אם לא ידעו לאן היא תוביל אותם : חוקרים שנטשו את עבודת המחקר ופנו להוראה במכללה להכשרת מורים ( אלה , סלים , מיכל , עידו , דפנה ) או מי שהסתכנו בכניסה לשדה לא מוכר מבחינה אקדמית תוך התרחקות משדה-ידע מוכר ובטוח ( קרן , רוני , מיכל , נועה , ריבה . ( הכניסה לשדות חדשים , בין שהייתה מתוך בחירה ובין שהייתה מתוך אילוץ , נתפסה כאתגר מסקרן והייתה נקודת מוצא ללמידה ולהתפתחות מקצועית מרתקת לנו , כמאזינות לסיפור . חלק ממורי המורים , הלכו בדרך מתוך חתירה לשלמות אישית ( נועה , רות , תמי , דפנה , אלה , ריבה , ( וגילו בדיעבד כי דרכם הייתה דרך של גדילה , התפתחות ולעתים של שינוי . לעתים , תוך כדי הצעידה בדרך , לא חשו את משמעות ההליכה בה , והסיפור שסיפרו לנו אפשר להם , בדיעבד , להתבונן לאחור , ולזהות את התנודות הדקות שגרמו לשינוי . את אותו " תנשב" הקל שהיה , ואת ההשתנות זיהו בדיעבד , כפי שכותב בשירו חיים גורי , כי הש...  אל הספר
מכון מופ"ת