עקרון הפארדוקס , שברוב סיפורי הרקע קיבל ביטוי קומפוזיציוני וביטויים הגותיים מפורשים , עובר בסיפורי גנסין למישור הלשוני : הבלעת ביטוייה ההגותיים של התמאטיקה מקבלת תמורה במישור הלשוני , שבו מרוכזים המתחים האמוטיביים ובו מתרמזים הקונפליקטים הפסיכולוגיים של הדמויות . גנסין ממעיט להשתמש באנטיתזיס , שכן החשיבה המאורגנת , המנוסחת בתבנית הראציונלית "אמנם ... אבל" מאפיינת , לפי תפיסתו , את מגבלות התודעה . בדיאלוג המתנהל בין וירה לאפרים ב"אצל" ( 431 ) חוזר כל אחד מהם ונעצר במלה "אבל" ואינו ממשיך . היא אומרת : - 'אמת , אפרים , באמונה , יש בזה מן האמת . אבל ... ואולם פתאום אדמו פניה ודיבורה נפסק . ואפרים אומר : - רואה היא ... נוגה הוא הדבר , וירה . בלי ספק , יש בזה מן התוגה . אבל ... ופתאום הרים לה את פניו : - חה רוה , הרי גם אני פוסק ב"אבל , " וירה ' ... מעבר ל"אמת" המנוסחת במלים ישנה אמת נוספת , בלתי ניתנת לניסוח במלים , הנמצאת בחלל הריק ממלים שאחרי ה"אבל . " הגדרתה המושגית של האמת במלים גורמת לביטולה ולריקונה . בתפיסת האמת בפארדוקםלית ביסודה ממשיך גנסין את תבנית המחשבה האנטי רציונלית שהנחתה את ...
אל הספר