מיכל צלרמאיר , שוש 2 ה קע > מבוא נושא המאמר עלה באחת מקבוצות הדיון המרכזיות של סמינר אחוזת אוהלו הראשון , בעת דיון שעסק בהיבטים האפיסטמולוגיים של מחקר פעולה . השאלה שנשאלה הייתה : מהו מקומו של ה " עצמי " במחקר פעולה ? האם ניתן בכלל להתייחס במחקר פעולה ליחיד בין שהוא חוקר ובין שהוא נחקר ? הטענה הייתה , שהאדם נמצא תמיד בהקשר המכיל את האחרים ומקיים אינטראקציה תמידית עמם . כהרגשה שהנושא הוא מרתק ומרכזי לתחום של מחקר פעולה , ושהדיון שנערך בסמינר היה רק פתיחה שהשאירה "טעם של עוד , " החלטנו להקדיש לו פרק כספר הסמינר . מטרתנו במאמר זה היא להרחיב את היריעה בהסתמך על תאוריות מתחומים שונים העוסקות ב " עצמי . " לצורך זה צמצמנו את ההגדרה של ה " עצמי" לחוקר , ואת זו של "האחרים" לנחקרים . במילים אחרות , הסוגיה הנדונה היא : מערכת היחסים בין החוקר לנחקרים והמתודולוגיה המחקרית הנגזרת ממנה . ארבע התסיסות העיקריות של יחסי אדם-סביבה ו ה לו תודו לו גי ו ת המחקריות שלהן את התפיסות העיקריות המציגות את היחס בין העצמי לאחרים בחרנו להציב על הציר המגדיר את יחסי אדם-סביבה או אדם-קהילה . בקוטב האחד של הציר נציב את ...
אל הספר