ד. הנסיקה לשמים והנחיתה ארצה

המתח שבין האשליה של כוח אין-סופי לבין תודעת המוות מלווה את כל סיפורי האדרת . העולם האידאלי המצויר על האדרת הוא צלמה הנעלה של המציאות , ובמרכזו נמצא שלמה . הריחוק של שלמה מן העולם הממשי הוא ריחוק מרחבי ומהותי : ככל שהוא הולך ומתרומם בחלל , כן הוא רואה את העולם כאילו הוא תבנית מוקטנת של האדרת ולא להפך . המרחב והזמן מתקצרים וקטנים , ושלמה משתחרר מן החוויה הקיומית האנושית של אפסות האדם לנוכח העולם . ככל שהעולם קטן ומתקצר , כן עולה ותופח חללו של ה"אני , " ושלמה חוזר על המשגה של אדם הראשון , שגבהות לבו הביאה לנפילתו ולגירושו מגן עדן . בספרות חז"ל יש משמעות סמלית מיוחדת למוטיב הנפילה . הוא מייצג הדחה מתחומו של האל , של מי שהיו קרובים לו ביותר עד שביודעין או שלא ביודעין חצו את גבול ההפרדה ביניהם . דוגמה לכך היא האגרה על האדם הראשון ( בראשית רכה , יב : ( ' בצלם אלהיט ברא אתו' ( בראשית א , כז . ( אמר ר' הושעיא : בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו 'קדושי . מה עשה הקדוש ברוך הוא ? הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם . משל למלך ואיפרכוס ( שר הפלך ) שהיו נקרוכי...  אל הספר
מכון מופ"ת