חידותיו של ביאליק אינן רק חידות . לשונן בונה עולם חווייתי שונה , אשר בו וממנו נאמרת האמירה . אמירה זו היא חידה רק למי שנמצא מחוץ למעגלי החיים של אומרה , אולם למי שמצוי בתוכם - זוהי לשון בעלת כוח הבעה ישירה . מבטן של החיות על המציאות שונה משלנו , כאילו מבנה העין שלהם מסנן לתוכו תמונה אחרת . הן שרויות בהוויה טרום תרבותית ולשונן מאפשרת לנו להציץ אל קיומה התוסס של הוויה זו , מעבר לחוקיות של התודעה שכפתה עלינו את ההיגיון ואת המוסר . ההנחה היא כדרך כלל שלכל חידה יש פתרון , שאפשר להשיגו או לפחות להבינו בדיעבד , ובסופו של דבר נוצר שוויון בין היודע לבין זה שאינו יודע . אך יש שהמענה לחידות הרבות שחדים גיבוריו של כיאליק אינו אפשרי מלכתחילה , כי השואל והנשאל נמצאים על שני מישורי קיום שונים . האם יכול מישהו לפתור את חידת האוהב שנשאלת "לא ביום ולא בלילה , לא בהר ולא בבקעה" או "בין נהר פרת ונהר חידקל ? " האם יכול אדם לפתור את חידת האל ? להבין את חידת "שני העולמות" שב"הבריכה" או את חידת ה"בלימה" שב"הציץ ונפגע ? " האם יכול המבוגר לפתור את חידת הילד ? במחוזות הילדות והאהבה שביצירת ביאליק יש תפיסה אחרת ש...
אל הספר