השביתה בשבת היא מצווה של מחדל ; מחדל ממלאכה . משמעותה התיאולוגית של מצווה זו תלויה בהגדרת המצווה : מהי מלאכה שממנה ציוותה תורה להימנע . המלאכה היא זו שבאמצעותה בנו את המשכן . הגדרת המשכן היא , כאמור , שהוא היה מרכז מחנה ישראל , ועל כן היה המרכיב החברתי שבמשכן דגם למלאכת מחשבת . בבנייתו של המשכן השתתפו כל ישראל , אם בתרומה כספית אם בעשייה . לכן היו למשכן איכויות של מעשה ציבור , ולא איכויות של מעשה יחיד ; וגם להגדרת מלאכת שבת , התלויה במלאכת המשכן , יש איכויות של מעשה ציבור . למעשי הציבור יש כמה הגדרות כלכליות שאני מבקש לדון בהן בפרק זה : ההבחנה בין יצירה מתכלה לבת קיימא , יצירה כהוספת ערך , ומעמדה כדבר התלוי בהיצע וביקוש . א . מלאכת הנאה ומלאכת עבודה לצורך הבחנה בין המלאכה האסורה בשבת ובין זו האסורה ביום טוב , הרמב"ן מבחין בין שני סוגים של מלאכה - מלאכת הנאה ומלאכת עבודה . הבחנה זו יפה לא רק כדי להבחין בין קדושת שבת ובין קדושת יום טוב , אלא אף לצורך הגדרת המלאכה עצמה . הבחנה זו נהוגה בעניינים שונים בתכלית . בתורת הכלכלה , למשל , נהוג לחלק את הייצור התעשייתי לשני סוגים : ייצור מוצרים מתכ...
אל הספר