למרבה התדהמה סיכנו יהודים רבים את חייהם בגטאות ובמחנות כדי לקיים מצוות ולהקפיד בעשייתן מעל ומעבר לדרישות ההלכה ; ולעתים אפילו בניגוד לדרישות ההלכה . שכן אנחנו רשאים לשאול : האם באמת צדקו כאשר העזו פנים נגד הגרמנים וקיימו תפילות בציבור , אפו מצות וכיוצא באלו , בזמן שהתורה מצווה "וחי בהם " - בחוקי ה / ורק על שלוש מצוות מתוך תרי " ג המצוות נאמר "ייהרג ואל יעבור ? " האם צדק הרבי מחנצ'ין כאשר מסר את עצמו להריגה ולא הרשה לחייל הגרמני לגעת בו ? הרי אפילו אם יש ספק סכנה לחיי אדם , הדין הוא שצריך לוותר על קיום המצווה . התשובה לשאלה הזאת טמונה בייחודו של המצב . מעולם לא הועמדו העם היהודי והיהדות בפני הסתערות מחץ של מדינה אדירה שאסרה מלחמה על הרוח . על הפרק לא עמדה מצווה זו או מצווה אחרת ; הכורת הניף את ידו על עצם צורת החיים שייצג היהודי בתולדות אנוש . הערכים העליונים של הקיום האנושי עצמו , ערכים שהיהדות הגדירה אותם ואישרה את תוקפם בעצם קיומם של היהודים , הועמדו בסכנה . ברור שמטרתם של אותם יהודים לא הייתה לשרוד ( אם כי מובן שהם רצו להמשיך לחיות , כמו כל אדם אחר ;( כמיהתם התבטאה במילה " איבערלעבן"...
אל הספר