. 6 אם - בת כשאני חושבת על הקשר שלי עם אמי בצעירותי עולות בזיכרוני שתי תחושות בולטות מימי ילדותי . האחת היא הקושי החושי להפריד בין אמא לביני - אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליה לפעמים , ומרגישה שהיא זו אני , שאיני יכולה להפריד בינינו , ובאותו רגע ממש גם הייתי מסוגלת לראותה כזרה . והשנייה , אני זוכרת את פחדי האיום שאמא תמות . בכל פרידה שלי ממנה , בשנות הטיולים והמחנות , ובכל פרידה מאוחרת יותר בשנות נסיעותי , היה מתעורר בי הפחד הנורא , שלא אראה אותה עוד , יחד עם תחושה , שלא אוכל לחיות עם העובדה שהיא איננה . בגיל ההתבגרות לא רציתי להידמות לאמא . היא ייצגה בעיני מה שהיה לא שווה , נשי , טיפשי . אבא ייצג את הערכים הטובים והמכובדים של חוכמה , כוח , גאווה , כבוד ועיסוק בדברים חשובים . לא הסתרתי אז את העדפותי , ונדמה לי שאף לא עצרתי לחשוב , איך אמא מרגישה בעקבות דחייה זו , ביחס לרצון שלי לא להידמות לה . אם הרגישה , היא הבליגה , כשם שנהגה בכל הקשור לפגיעותה . היה הרבה כעס בקשר שלנו . הכעס שלי היה גלוי יותר , כי היא היתה כמעט האדם היחיד שבפניו העזתי לבטא ישירות את כעסי ; הכעס שלה היה סמוי יותר , משהו ...
אל הספר