" מבודדים אך לא דחויים : " היהודים בחברה האיטלקית בתקופת הרפורמציה הקתולית רוני ויינשטיין את הקמת הגטו באיטליה תיאר ההיסטוריון היינריך ( צבי ) גרץ בדברים הבאים : פיוס הרביעי מת ועל כס הכהונה הגדולה ישב פיוס החמישי , נזיר קנאי ... הוא היה חפץ כי כל העולם יהפך לבית מקלט הנזירים , וכל באי העולם יהיו לכומרים וכומרות ... לפי שיטתו לא יצאה גם האינקוויזיציה את חובתה , ולא העלתה על מוקדה די זבחי אדם קרבן למולך הקנאה הדתית ... את היהודים שנא בשנאתו את הפרוטיסטנטים בעלי ברית לותיר , קאלווין או ההוגינוטים הצרפתים . שלשה חדשים אחרי התעמרותו בעטרת כהונה חידש פיוס החמישי את כל גזרותיו של פאול הרביעי על היהודים בהוספת חומרות , גדרים וסייגים : להיות סגורים בגטו , שלא יבאו במשא ומתן עם הנוצרים , שלא לקנות קרקעות ובתים , לשאת תמיד את אות הקלון , שלא לבנות יותר מבית כנסת אחד . אך לא רק על היהודים יושבי מדינות ממשלתו מתח פיוס החמישי את גזר דינו , כי אם על כל היהודים אשר בארצות הקתולים . הגטו , כך בתיאורו של גרץ , הצטרף אל שורה של מגבלות שהטילה הכנסייה בתקופת הקונטר רפורמציה על היהודים כדי לבודד אותם ולהפ...
אל הספר