' מאדאם בובארי' לפלובר א יצירתו של גוסטאב פלובר 'מאדאם בובארי' משמשת הוכחה , שאפילו צורה , שהיא פרובלימתית מבחינה אמנותית , כגון הרומאן , עשויה להגיע לידי שלמות . רומאן זה בנוי לתלפיות , ועוד נשוב לפרט כמה מיסודותיו הקומפיזיציוניים . דרך עבודתו של פליבר היתר . שונה מזו של באלזאק או של דוסטויבסקי . שניים אלה היו נחפזים מאוד בכתיבתם . מחמת המצוקה הכספית , שבה היו שרויים תמיד , ומחמת שפעת הדמויות של דמיונם , שגרפום כנהר שוטף , לא היה סיפק בידם לעשות כראוי במלאכת הפרט ולעבד עד גמר כל אירוע ! לא זה ולא זה מצוינים בלשון מלוטשת ובשלטון מוחלט על דרכי התחביר . אבל פלובר היה מסגנן ומלטש , שף ומתקן , משנה ומשפר עד בלי די . מחבר זה , שהיד . ספקן גמור ושלל כמעט הכול , שלא האמין לא באלוהים ולא בקדמה , לא במדע ולא באנושות , הרי לגבי האמנות היד . מלא אמונה דתית ממש . לאהובתו הוא כותב 1 'אהבי את האמנות ולא אותי ! זו לעולם לא תבגוד בך , ולא חולי ולא מוות בכוחם להרוס אהבה זו . השתחווי לאידיאה , שרק בה האמת , הואיל והאידיאה בת אלמוות היא . ' תלמידו מיפאסאן אומר עליו : 'ראשו מורכן , גידי צווארו ופניו נפוחי...
אל הספר