פרק שני : מצבו של הנכבש הכול יכול היה להיות טוב ויפה לו נשאר אותו דיוקן מיתי בבחינת פנטזיה טהורה , מבט הנזרק לעבר הנכבש וכל תכליתו אינה אלא לרכך את תודעתו הכוזבת של הכובש . אך משהחל להידחף על ידי אותן תביעות שחוללו אותו , סופו של הדיוקן הזה שהוא מתורגם להתנחלויות מעשיות , להתנהגויות פעילות ומכתנות . מאחר שהנכבש הוא בחזקת גנב , יש להישמר מפניו באופן מעשי ; חשוד על פי ההגדרה , מדוע לא יהיה אשם ? בגדים נגנבו ( תקרית שכיחה באותן ארצות שמש שבהן הכביסה מתייבשת ברוח ולועגת למי שמהלכים עירומים . ( מי חייב להיות אשם אם לא הנכבש הראשון שנראה בסביבה ? ומאחר שאולי הוא הוא האדם , פונים לביתו ומובילים אותו לתחנת המשטרה . " על איזה אי צדק אתה מדבר " ? ישיב הכובש , "במחצית מן המקרים , אנחנו צודקים . ובכל מקרה , הגנב הוא נכבש . אם אין מוצאים אותו בבקתה הראשונה , הוא נמצא בשנייה . " אמת הדבר : הגנב ( כוונתי לגנב הקטן ) אכן מגויס מן העניים והעניים מגויסים מן הנכבשים . אך האם נובע מכך שכל נכבש הוא גנב פוטנציאלי ושיש לטפל בו בתור שכזה ? ההתנהגויות האלה , המשותפות לכלל הכובשים והפונות לכלל הנכבשים , יקבלו א...
אל הספר