מבוא היכולת לספר סיפורים היא כושר המתפתח לאסו במשך קרוב לעשרים שנה : הוא מפציע סביב גיל שנתיים-שלוש ומבשיל רק עם תום גיל ההתבגרות . ההתפתחות הנרטיבית מתחוללת בכמה תחומים הקשורים אלה באלה ומשפיעים אלה על אלה : התחום הקוגניטיבי ( תבניות הארגון של הסוגה , ( התחום הפרגמטי-טקסטואלי ( שימושי הלשון בהקשר של עיבוד טקסט , ( התחום החברתי-תקשוותי ( יחסי מוען-נמען ) וכמובן התחום הלשוני ( אוצר המילים והביטויים , הצורות והמבנים של השפה . ( לספר סיפור זו מטלה מורכבת ולגמרי לא פשוטה : מן הצד המבני היא דורשת לשקף רצף של אירועים מאורגן על פי סדר כרונולוגי בתבנית ייחודית לסוגת הסיפור ; מן הצד הרעיוני היא דורשת למקד את קו המחשבה סביב רעיון מלכד אחד ; מן הצד התקשורתי היא דורשת להביא בחשבון את הידע הקודם של הנמענים ולהתחשב במידת הריכוז והעניין שלהם ( בעיקר בסיפור דבור ;( מן הצד הלשוני היא דורשת לבחור באמצעי קישור שיגבשו את יחידות הטקסט ולבחור באמצעי הבעה שיעניקו לסיפור את הייחודיות שלו , את ה " פלפל . " בשל מורכבות המשימה - לא פלא הוא שרק חלק מהידע הנרטיבי נרכש בשנות הגן , וכשרים רבים נוספים ממשיכים להתפתח ...
אל הספר