פרק רביעי הבעש"ט כמיסטיקן וכבעל בשורה בעבודת ה' ההוויה המיסטית עמדה יותר מכל במרכז עולמו הרוחני של הבעש"ט . חוויה זו היא שקבעה גם את אופי הבשורה הרוחנית שהנחיל לחוג מקורביו ותלמידיו והיא שעיצבה , במידה רבה , את דמותה של התנועה החסידית בדורותיה הראשונים . פרק זה בא להציע שחזור ואפיון של מה שניתן לכנות ידרכו של הבעש"ט כמיסטיקן / ברקע דיוננו עומדת ההנחה , שאין לדון בבעש"ט כאילו היה הוגה דעות . הוגה דעות מונע בראש ובראשונה על ידי שאלות עיוניות , ואילו המיסטיקן הוא מי שהכיסופים והחתירה אל החוויה המיסטית הם העומדים ברום עולמו . הבעש"ט השמיע אמנם דרושים שיש בהם מבע רעיוני , אלא שדרושים אלה היו קשורים קשר אמיץ עם המימד החווייתי בחייו . מה טיב הקשר בין שני מרכיבים אלה ? ניתן לומר , שהרעיונות משקפים את נסיונו של הבעש"ט לפרש ולנמק את החוויות שחווה ואת האמצעים שבהם נקט כדי לזכות בהן . בנוסף לכך נועדו הדרושים הללו , והרעיונות הטמונים בהם , להנחיל את דרכו בעבודת ה' לזולתו . גם אם צודקת ההערכה , שהמבע הרעיוני של הבעש"ט בא בעקבות החוויה , בבחינת פירוש או הנמקה , הרי משעה שיצק הבעש"ט את פרי ההתנסות האי...
אל הספר