דברי תגובה לניהול הכלכלי של משאב הקרקע בצה"ל אבגד מאירי דברי תגובה למאמרו של יגיל לוי " הצבא והשוק : מסגרת מושגית" אקדים ואציין שאפשר להסכים עקרונית עם המגמה הכללית המוצגת במאמר , אך נדמה שהיא מעט מוקצנת , דטרמיניסטית ומפחיתה מחשיבותם של כמה מהשחקנים במגרש , בהם אמונות ורעיונות אידיאולוגיים שלפיהם הצבא הוא שליחות ולא רק מקצוע , צורכי קיום בסיסיים , וכן מהלכים שהמערכת עושה ביוזמתה כדי לשמר את תפקידה החברתי ולא רק המקצועי . יקשה בעיניי לקבל את הטענה העולה לכאורה מדבריו של לוי כאילו הצבא ראה בכלכלת השוק איום בלבד ושמהלכי ההתייעלות שעשה באו להתמודד עם איום זה ולסייע בחיזוק הלגיטימציה שלו ( מדעת או שלא מדעת , ( אגב שימוש במרכיבי הפרטה העונים לאתוס החדש . אכן , הצבא בחר לאמץ גישות ניהוליות חדשות ולבצע שינויים ארגוניים שעה שחרב הקיצוץ היתה מונחת על צווארו וקרנו ירדה בעיני העם , אך הוא ראה בשינויי התפיסה הכלכליים ובתפיסות הניהול החדשניות גם הזדמנות חשובה וראויה שנכון להטמיעה כחלק ממהלך שינוי והתייעלות כולל שיזם בתחילת שנות התשעים . ההתלהבות שאחזה אז
אל הספר