מסירה את הצעיף בפעם הראשונה מורא ופתיחות ביחסי יצחק ורבקה ימימה חובב המעיין בפרשות חיי שרה ותולדות לעומקן , עשוי לעמוד על עובדה מדהימה , שלרוב אין נותנים עליה את הדעת : בכל סיפור חייהם המשותפים של יצחק ורבקה לא נאמר ביניהם ולו דיבור אחד , למעט אמירה אחת ויחידה , שניגע בה בהמשך . בשונה ממערכות היחסים שבין אברהם לשרה ובין יעקב לרחל ולאה , שהן מערכות יחסים רצופות דיבורים - החל בדיבורים של יום-יום , כגון "מהרי שלש סאים קמח סלת" ( בראשית יח , ד ) וכלה בגילויי רגש או בהתייעצויות על עניינים העומדים ברומו של עולם - הרי שהשתיקה העומדת בין יצחק לרבקה רועמת . הכתובים אינם מביאים בפנינו כל אמירה שבה מגלה רבקה ליצחק את צער העקרות . יצחק עותר לה' לנוכח אשתו , אך אינו אומר לה דבר וגם רבקה , כאשר הבנים מתרוצצים בקרבה , הולכת לדרוש בה' בבית מדרשו של שם ואינה אומרת דבר ליצחק . כאשר באים השניים לגרר בזמן הרעב , יצחק אינו נוטל רשות מרבקה לומר עליה כי היא אחותו , כשם שעשה אברהם כאשר ירד עם שרה למצרים . הדבר בולט ביותר בכל פרשיית נתינת הברכות . יצחק ורבקה לא אומרים זה לזה אף מילה ואינם מגלים זה לזה את כוונו...
אל הספר