לפני הדיבור ולאחריו - השתיקה רוזנצווייג ייחס לדיבור תפקיד מרכזי בכינון עולמו של האדם , אך במסגרת ממד הזמן היוצר את מארג התפתחותו , התמסר אף להופעתו הראשונית של הדיאלוג גלהגשמתו הסופית . מנקודת מבט זו , שבה העולם הממשי אינו נולד אלא עם השיח , עולם הבריאה הוא רק קדם-עולם שהיסודות קפואים בו ואין תקשורת ביניהם , עולם של אלם שהדממה שוררת בו . רוזנצווייג נוקט דימויים של אבטיפוסים מן העת העתיקה , בעיקר היוונית , כדי לתאר את המישור הזה של הממשות היסודית , שבו האל והעולם והאדם אינם יכולים להשמיע את קולם כלפי חוץ . האלים המיתיים חיים את חייהם בדד , אינם מכירים אלא את עצמם , ואינם מקיימים יחסים חיים עם העולם ועם האדם . העולם , כעולם הדברים , עולם העצמים , מופיע בחקר היקום היווני כעצם עצמאי היוצר את עצמו בלי הרף תוך התעלמות מן הזמן . הוא מוצג כממשות מוחשית עצמאית שאין לה קשר לא עם האל ולא עם האדם . גם האדם מתגבש באוטונומיה הייחודית שלו , מבוצר בבדידות האונטולוגיה שלו , מנותק מכל קשר עם העולם ועם האל . הוא אינו מתבטא מתוך עצמו ואף אינו יוצא מתוך עצמו . השתיקה היא סימן ההיכר של הבדידות . " העצמיות ב...
אל הספר