אופני הקיום וצורותיהם הלשוניות הקיום האנושי נבנה באמצעות הלשון ומקיים עמה שלושה קשרים לפי ממד הזמן שהאדם נמצא בו . מתוך החוויה המכוננת של ההתגלות שהאדם חווה בהווה , ומתוכה הוא מבנה את עצמו בממשות , הוא יכול להשליך את עצמו אל העבר או אל העתיד . בכל שלב מוצאים את הלשון באופן אחר . בסדר ההתגלות היא מופיעה במעשה המסוים של הדיבור , האדם מציב את עצמו בקיום כסובייקט מדבר . הצורה הלשונית מקבילה לקביעה ישירה זו של זהות היא כינוי הגוף "אני , " שבאמצעותו מתבטאת נוכחותו של הסובייקט , וקשור אליו ביחסי גומלין כינוי הגוף "אתה , " שכן ה " אני " מתהווה בחילופי הדברים בדיאלוג ביחס לאחר . אופיו הייחודי של האדם , יחידאיותו , מתבטא בעיקר בשם העצם ביחסת הנושא , ובפועל בשתי צורות : ההווה מציב את הסובייקט בשעת המעשה והציווי מציב אותו ביחס מדויק כלפי האחר . לעניין זה , השיח אינו עניין לוגי , אלא מבטא את הדאגה 6 בניגוד לקטגוריות של הלוגיקה האריסטוטלית , המשמשות לרוזנצווייג רק כנתוני יסוד של הלשון שיש לחרוג מהם בדיאלוג . 7 לדעת רוזנצווייג , "ההבדל בין המחשב הישן לבין החדש , בין ההגיוני לדקדוקי , אינו בכך שזה נעש...
אל הספר