מן הנאמר אל הנכתב

מן הנאמר אל הנכתב בדיוננו בלשון המקרא , צייננו בראש ובראשונה את הכוח הבורא הכלול בדיבור האלוהי . עמדנו על התפרצות הדיבור לתוך המשך הרציף האחיד ותחילתו של דיאלוג . התייחסנו אל ההתרחשות המקורית המוחשית של הלשון , הדיבור , כדי לתאר את השיח החי בטקסטים הנבואיים , שהמילים שבהם נועדו מלכתחילה להישמע , וכל מילה בהם מכוננת קשר מראש : פתיחת הדיבור , הכוונתו פריחתו והופעת ההוויה . יתרונו של דיבור הנאמר מתוך כוונה שיישמע , היתרון של התקשורת הישירה ביחסי גומלין מלאים , 1 משתנה משעה שהוא מועלה על הכתב , והוא מתערער עם הפסקת הנבואה 2 בישראל . אז מתחילה תקופה שגוברת בה הנהגת הכתובים . מכאן ואילך , המילה הכתובה תופסת את מקומה של המילה הנאמרת , שתנופח הדיבור מוקפאת בה בדימוי של הטקסט המקראי . ההקשבה הופכת לקריאת הכתוב , וחסרה בה הפתאומיות שבהתפרצות , הקריעה המאפיינת את הופעת הדיבור , הקוצבת את ממד הזמן . המסר האלוהי מתקבל מבעד לטקס מוגדר וחתום שהוענק לו מעמד אונטולוגי . השפה שהמסר האלוהי מתבטא בה שותפה למעמד על-טבעי זה , ואולי אף מייסדת אותו . כתבי 1 הגילוי בעל פה במעמד הר סיני נמסר אוזר כך למשה בכתב ,...  אל הספר