יסודות של הרמנויטיקה פילוסופית של המקרא הרמב " ם הולך בעקבות אריסטו וגורס שתכונתו המהותית של המין 31 האנושי , המבדילה בינו לבין שאר הברואים , היא כושרו השכלי . פיתוח כושרו השכלי של האדם , כדי להגיע לדרגה גבוהה יותר של שלמות , נבלם על ידי גופניותו , ולכן הוא צריך לשלוט בה על ידי התנהגות מוסרית מאוזנת . האידיאל הוא אפוא לשחרר את החשיבה כדי לממש את החיבור ההדוק ביותר האפשרי עם השכל הפועל הבא מן האל , שהוא "צורת הצורות . " האדם מתקרב לאל באמצעות כושרו הרוחני , וככל שהוא מתרחק מחומריותו ומתקרב לשלמות רוחנית , הוא מתקרב יותר ויותר אל האל . אחד המכשולים בדרך להשגת השלמות השכלית הוא היעדר דיוק לשוני . הלשון , שהיא יצירה אנושית , צמודה לחוויה חושית הקשורה קשר ישיר לחומריות העולם , ובלשונו : "לשון בני אדם , כלומר הדמיון ההמוני " ( מורה נבוכים א , כו . ( אמנם הלשון מאפשרת לאדם לתת משמעות ראשונית a השווה : "בגלל השכל האלוהי הדבק בו , נאמר על האדם שהוא בצלם אלוהים ובדמותו" ( מורה נבוכים א , א r . ( ויש להבין כאן דמיון עממי הקשור לייצוג החושי ולא לדמיון היוצר הממלא תפקיד חשוב בנבואה . ובסיסית לתופעו...
אל הספר