חשיבה מופשטת ודיבור חי בדיאלוג הנבואי דיון זה בלשון בכלל ובעברית בפרט אינו מוצג ב " ספר הכוזרי" בשיטתיות , אלא הוא חלק מדיון בבעיות שהמחבר כורך בהן טיעונים בעניין הלשון . אין ספק שטיעון זה נכתב כהד וכמחאה נגד הערביזם הלוחמני בתקופתו , אך הוא מעוגן במסורת יהודית מקורית ביותר . מהשוואת הטקסטים הללו יוצא שיש לפנינו תפיסה פילוסופית המיוסדת על מקורות ונתמכת בחשיבה עקיבה . בחינת סוגיית הלשון נעשית במקומות אחדים בחיבור זה , תמיד בקשר לעקרונות יסוד בהגותו של ריה"ל . רושם זה מתחזק מההשוואתן עם דעות הפילוסוף , שכבר ראינו שהן משתלבות בספר הזה כמנוגדות לחשיבה המבוססת על חוויית ההתגלות במקרא . למרות ריבוי השיטות , הגישה הפילוסופית מתייחסת בדרך כלל אך ורק לקריטריונים של האור הטבעי של התבונה ומוצגת כניסיון עצמאי להבין את היקום . במסגרת זו , התפתחות ההגות המובהרת על ידי המדיטציה וההתעמקות ברעיונות מהווה את פעילותו העיקרית של האדם , והיא המטרה העליונה של מהלכיו . אין ספק שמדובר ביזמה יחידאית המתפתחת במישור אינדיבידואלי מובהק ומשתדלת להשיג את ההכרה המצופה בדרכה שלה . כאן מתמקדים חיפושיו של הפילוסוף אחר ...
אל הספר