סוף דבר חילון הפוליטיקה יצירות המופת של מדע המדינה הקלאסי עוסקות במשמעותו של הצדק ובטבעו של המשטר הטוב . טיפול מפורש בעניינים אלה אינו אופייני למסורת הפוליטית היהודית . החל מהמקרא , הוגים יהודים מתמקדים בראש ובראשונה בלגיטימציה של הפוליטיקה , ובמקומה של הפוליטיקה בתרבות הדתית . שאלות על אודות הצדק והמשטר הטוב נבחנות מנקודת המבט של עניין יסודי זה . שתי עמדות בסיסיות מוצאות להן מהלכים : התיאוקרטית והמחלנת . ואולם הפולמוס ביניהן אינו פולמוס בין עמדה דתית לעמדה חילונית במובן המודרני ; למעשה זהו ויכוח פנים דתי . העמדה התיאוקרטית מכחישה , או למצער מבקשה להגביל במידה ניכרת את הפעילות הפוליטית האנושית . עמדה זו תופסת את אלוהים כמי שיש לו קדימות עקרונית בתחום הפוליטי . לעומת זאת , העמדה המחלנת תופסת את הפוליטיקה כתחום של פעילות אנושית אוטונומית . הפוליטיקה , לטענתה , היא עיסוק ארצי . אפשר לומר כי המסורת ההלכתית , הממעטת לטפל בנושאים אלה , מצדדת בעמדה מחלנת ביחס לפוליטיקה . המשנה מציגה עמדה זו בתמציתיות כאשר היא קובעת "המלך לא דן ולא דנין אותו" ( סנהדרין ב , ב . ( לעומת שלטונו של האל , שמתווך על...
אל הספר