מבוא ספר זה בוחן את היווצרותם והתפתחותם של מושגי יסוד בפילוסופיה הפוליטית היהודית בימי הביניים , ומתמקד במושגים הקשורים לפעילות פוליטית , לתפיסת התחום הפוליטי כתחום פעילות אנושית המובחן מתחומי פעולה אחרים , ולפוליטיקה חוקתית . הדיון מתרכז בשני המוסדות המרכזיים של הישות הפוליטית היהודית - מלכות ותורה , או המונרכיה והחוק - כפי שתפסו אותם ההוגים שבהם אעסוק . עצם המושג "מחשבה פוליטית יהודית" הוא פרדוקסלי לכאורה . אילו תוכנות פוליטיות אפשר לחלץ מהגותו של עם , שמאז כישלונו של המרד הגדול ( בשנת 70 לספה"נ ) חי בגלות בלא ריבונות פוליטית ? אלא שריבונות אינה תנאי הכרחי לצמיחתן ולהתפתחותן של תוכנות פוליטיות , שכן הריבונות אינה ממצה את תחום הפעילות הפוליטית . יתרה מזאת , השגה זו מקורה באי הבנה של החיים היהודיים בימי הביניים , שכן הקהילות היהודיות בימי הביניים נהנו ממרחב לא מבוטל של אוטונומיה פוליטית , וכפי שאטען בהמשך , גם תפסו את עצמן כנוטלות חלק בשיח פוליטי משותף להן ולבני זמנן , הנוצרים והמוסלמים . מושגי היסוד של המחשבה הפוליטית היהודית בימי הביניים הם תולדה של מפגש פורה בין המסורת היהודית הדתית...
אל הספר