ב . ההילולה בכתבי אדמו"ר האמצע י . הצמח צדק ומהר"ש רש"ז , 'האדמו"ר הזקן' של חסידי חב"ד ומייסדה של חסידות זו , הוא גם , כפי שכבר הודגש מספר פעמים , אביה של התיאוסופית החב"דית על מגוון הופעותיה . אכן , נשיאי חב"ד השונים פיתחו ושכללו תיאוסופיה זו אולם במידה רבה משנת רש"ז הינה הבסיס לעמדת נשיאי חב"ד כמעט בכל השאלות התיאולוגיות , הפילוסופיות והמיסטיות . נקודה זו באה לידי ביטוי הן בתכנים , הן במינוח ובמטבעות הלשון , הן בסמלים ובהקשרי הזמן , המקום והדמויות הנקשרים לכל מושג תיאוסופי ומיסטי . מושג ההילולה אינו חורג מכלל זה . נשיאי חב"ד שירשו את כסאו של רש"ז פיתחו אמנם את תפיסת ההילולה שלו , אולם בבסיס הדברים נותרה משנת רש"ז נקודת המוצא התכנית והמושגית של כל דיון בהילולה . הדבר בולט במיוחד בכתביהם של שלושת הנשיאים שבאו מיד לאחריו , ר' דב בער 'האדמור האמצעי , ' ר' מנחם מנדל 'הצמח צדק' ור ' שמואל 'מהר"ש . ' שלושתם פיתחו אמנם את מושג ההילולה מעבר למצוי בכתבי רש " ז , אולם העקרונות אותם תבע נותרו על כנם : מרכזיותה של דיאלקטיקה ההיפוך , חשיבותה של השמחה דווקא ביום ההסתלקות שהוא יום גילוי הסודות הגבוה...
אל הספר