קו ק רביעי : התפתחות מושג ההילולה מן התלמוד אל הזוהר המתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה חאץ פני שכינה . רש , " י תהילים , כב ל . פירוש המילה הארמית 'הילולה' הוא משתה , בעיקר בהקשר של חופתהנישואין . בתלמוד מופיעה המילה בהקשרים רבים במשמעות של שמחת החתונה , ובעקבות מובן זה , במילוניהם של בן-יהודה ואבן-שושן מוגדרת ההילולה כשמחה . בספר הזוהר מושג ההילולה מזוהה בראש ובראשונה עם דמותו של רשב"י . על פי המתואר בזוהר , רשב " י השיג בעודו בגופו רזין דאורייתא , ולפיכך יום הסתלקותו הוא יום של שמחה בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים . בעקבות הזוהר , עמד ר' משה אלשיך בביאורו לספר איוב על כך שיום הסתלקותו של צדיק הוא יום שמחה והילולה . הסיבה לכך שבעל הזוהר רואה בפטירת הצדיק הילולה , טוען אלשיך , נובעת מעובדת נצחיות הנשמה לעומת כיליונו של הגוף . ההילולה היא שמחת הנשמה ה"נכנסת לחופה לפניו יתברך . " פירושו זה קושר בין המובן התלמודי של המילה 'הילולה ' כחתונה , לבין המשמעות הקונקרטית שקיבלה מילה זו בזוהר כיום שמחה על הסתלקותו של רשב"י .
אל הספר