מולי ברוג מראש מצדה עד לב הגיטו : המיתוס כהיסטוריה מבוא סיפור אירועי הלילה האחרון של הנצורים על ראש מצדה , בשנת 73 לספירה , וסיפור מאבקם של לוחמי גיטו ורשה בנאצים , באביב , 1943 הובנו וגויסו על ידי ראשי היישוב היהודי בארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה העשרים כסמלים לגבורה יהודית מיוחדת . על אף מרחקי הזמן והמקום שביניהם , צירופי הנסיבות השונים וההבדלים העמוקים בין הזהות החברתית אידיאולוגית של גיבורי שני האירועים , ניתן לזהות מספר מכנים משותפים לשני הסיפורים . ראשית , מדובר בקבוצות של יהודים נצורים , שנשארו אחרונים לפליטה במאבק נגד כוחות אויב גדולים בהרבה ; שנית , סופם הטרגי של רוב האנשים , ובהם גם לא מעטים שהתאבדו , ושלישית , שני האירועים התרחשו בפסח , החג המרכזי בתרבות היהודית . סוכני החינוך הציוני בארץ הציגו את שני האירועים כמקבילות היסטוריות : במאבק בגיטו הם ראו מעין שיחזור של מרידות העבר , ובלוחמיו - "אחים לנשק" לגיבורי מצדה . במאמר זה נציג את האופן בו היבנו מעצבי דעת הקהל בארץ ישראל של שנות הארבעים סיפורי זיכרון לשני האירועים ההיסטוריים האלה : סיפור מצדה - הקרוב להם במקום ורחוק בזמן ...
אל הספר