הסתדרו ביניהם והיה צריך על כן לדעתה לגדלם בשני בתים נפרדים . אשר לשניהם - היא אכן אהבה את גיל , אבל חשה שעליהם להמתין . אחרי שהילדים יגדלו , יוכלו היא והוא להתחיל ממש לחיות ו"להזרקן" יחד . עד אז יוכלו להיפגש בערבים ולבלות מרי פעם יחד בסופי שבוע ובחופשות ולא יותר . גיל לא הסכים ל"תרגילי השהיה " אלה , כפי שכינה זאת . הוא רצה אישה בביתו , אם לילדיו ובת זוג לו עצמו . אחרי שהתברר לכולנו כי לא הועלו כל עמדות או פתרונות חדשים , וכי כל אחד מהם נותר איתן בדעתו , החלטנו לסיים את פגישותינו . מות בן הזוג ברוריה הגיעה אלי זמן קצר לאחר מות בעלה , גונן , בתאונת דרכים . הם היו נשואים עשרים שנה בלא ילדים . תחילה דיברה הרבה על גונן ועל חייהם המשותפים . ואולם מפגישה לפגישה הזכירה אותו פחות , ובמקום זה החלה לדבר על ילדי הגן שלה . היא דיברה חרש , כמעט ללא קול , ובמשך זמן רב נראתה כהתגלמות הצער . אך כשדיברה על הילדים התמלאה מעט מעט חיים ואפילו התלהבות , לפעמים . היא דיברה על התפתחות הילד , על יחסי הורים ילדים . ברוריה ביקשה את חוות דעתי המקצועית , אך התעלמה מכל הצעה שתשוב
אל הספר