פתח דבר הספר האחרון מפרי עטי אשר הוקדש כולו לחינוך ראה אור ב \ 1979 אני חוזר כעת לנושא לא מפני שעולם החינוך חש במיוחד בחסרוני , נהפוך הוא , אני הוא שחשתי בחסרונו . התחלתי את דרכי המקצועית כמורה בבית ספר יסודי ומאז לא הרפתה ממני , אף לא לרגע , המחשבה שרבות מן הבעיות החברתיות הלוחצות והכואבות ביותר שעמן אנו מתמודדים יכלו לזכות לטיפול טוב ומספק יותר לו ידענו כיצד לנהוג עם צעירינו בבית הספר . אפשר שתסיקו מכך שהנני רומנטיקן , אך לא , סבורני , טיפש . היטב ידוע לי שחינוך וחינוך בית ספרי הם שני דברים שונים , ושלמעשה רק חלק קטן מהחינוך שלנו מקורו בבית הספר . חינוך בית ספרי עשוי להיות פעילות חתרנית או פעילות משמרת , אולם ודאי שאינו פעילות מתוחמת בקפידה : הוא מתחיל באיחור , מסתיים טרם עת , נקטע בין לבין בחופשות קיץ ובחגים ומגלה כלפינו סלחנות יתרה כאשר אנו חולים . בעיני התלמידים , החינוך הבית ספרי נראה חסר רחמים , אולם אנו יודעים שאין זה כך . מה שחסר רחמים הוא החינוך שלנו , שבין לטוב בין למוטב , אינו נותן לנו מנוחה . לכן העוני הוא מחנך מצוין . על פי רוב , באין לו גבולות ובאין אפשרות להתעלם ממנו ,...
אל הספר