מבי א לחלק הרביעי 51 נסיוננו , למעלה , להגדיר את התמות בתור סגולת הבשילות הנאצרת ונצברת מכל שלבי האני ומכל תקופות הליבידו , דומה כי חרגנו מתחומיו של ספר על ה ילדות והחברה — ותוך כד אף מתחום ח ^ ר הילדות הפסיכו אנאליטי כפי שנתנסח עד כה . שהרי הפסיכואנאליזה תיארה בעקביות את תהפוכלת היצר והאני רק עד להתבגרות , בה הוצרכה הגניטאליות הראציו נאלית לספוג את סיכםוכי הילדות או את הקבעון האי ראציונאלי , כדי לשמרם להופעות תחזיר שבהסוואות רבות ושונות . נושאה הראשי החוזר ונשנה הוא איפוא אותו צל של סיכול הבא מן הילדות והנטוי על חיי הבגרות של היחיד — ועל חברתו . בספר זה חיוינו את הדעה , כי בשביל להבין את הילדות ואת החברה עלינו להרחיב את היקף עיוננו ולהכליל בו את הדרך שבה מפיגות מעט החברות השונות את סיכסוכי הילדות הבלתי נמנעים על ידי ההבטחה של מקצת בטחון , זהות והארמוניה . בהוסיפךכד חיזוק וחיסון לערכי האני , יוצרות החברות האנושיות את התנאי היחידי שבו אפשרי גידול אנושי . הציביליזציות בהתקדמותו , תור שהן מנצלות מערכת מסוימת של פחדי ילדות- הרי הן מנשאות את ערך האני הילדותי ההולם לה [ לציביליזציה הנדונ...
אל הספר