המייצג את חבריו ואת האינטרסים הפרטיים שלהם , וסירבו לאפשר לארגון להתפתח כמייצג התעשייה בכללותה . גישה זו של ההתאחדות מנעה שיתוף פעולה אקטיבי עם הסקטורים האחרים בתעשייה : המדינתי וההסתדרותי . ההתאחדות גם נמנעה מלהציג גמישות בצורת הפעולה שלה במשך שנים ארוכות . רק באמצע שנות השישים התגבשה נוסחה ראשונה לשיתוף פעולה בין הסקטורים , והכול נוכחו לדעת כי שיתוף הפעולה אינו פוגע במטרות האחרות של ההתאחדות . הנוסחה , אשר עקרונית יכלה להתקבל כבר בשנות החמישים , הושגה רק לאחר תקופת המחקר . כזה היה , למשל , מועדון היצרנים שגיבש אלכסנדר רפאלי בתחום הפלסטיקה . במסגרת המועדון הזה נועדו התעשיינים מהסקטור הפרטי עם התעשיינים מהסקטור ההסתדרותי והממשלתי , וניתנה להם למעשה האפשרות להציג את תביעותיהם בשם התעשייה כולה . לכידות ארגונית הגורם המכריע בלכידותה של התאחדות בעלי תעשייה , במשך שנים רבות , היה מנהיגותו ואישיותו של שנקר . התאחדות בעלי תעשייה זוהתה עם אריה שנקר מאז כניסתו לתפקיד יו"ר ההתאחדות בשנת . 1930 במשך כשלושים שנות כהונתו כנשיא ההתאחדות שלט שנקר בהתאחדות , ובחותמו האישי עוצבו דמותה ודרכי פעולתה . עצ...
אל הספר