א . האנימיזם הספונטאני של הילד . ספרי פסיכולוגיה ופדגוגית רבים שופעים דוגמאות למכביר על עקבות אנימיזם אצל ילדים , ותהא זו מלאכה קשה לצטט את כולן , אך אין גם צורך בכך , שכן לא לכולן נודעת אותה חשיבות . תופעות האנימיזם בזמן המישחק ( כגון הענקת רוח חיים לבובות ) מהווה בעייח מיוחדת , שלא נטפל בה כאן . נפתח בזכרונותיהם של מבוגרים על ימי ילדותם . ביחוד חשובים זכרונו תיהם של חרשים אלמים , הואיל והם מגלים את הצביון הרגשי , שהאנימיזם עשוי לקבל אצל ילדים , שלא קיבלו כל חינוך דתי . ויליאם ג'יימס מביא את המקרה של חרש אילם , תומאס ד'אסטרלה , שנהייה לימים לפרופסור והשאיר אחריו זכרונות משנות ילדותו הראשונות . ד'אסטרלה מספר , כי שום דבר לא עורר אז את סקרנותו יותר מן הירח . הוא פחד ממנו , אך תמיד אהב להסתכל בו . הוא הבחין בירח המלא קווי פנים והיה סבור , שהוא יצור חי . הוא אף ניסה לבחון אם אמנם הירח חי או לא , וזאת בארבע דרכים . הוא היה מניע ראשו מימין לשמאל , כשעיניו נעוצות בירח , ואז היה נדמה לו , כי הירח מלווה את תנועת ראשו מלמטה למעלה ומצד אל צד . מדי צאתו לטיול , היה מסתכל אם הירח עוקב אחריו , ואכ...
אל הספר